החלטה בתיק בש"א 025853/04

1.         זוהי בקשת המבקש, שהינו צד שלישי בהודעה ששלחו לו המשיבים (הנתבעים 5 ו-6), בעקבות תובענה שהגיש נגדם ונגד אחרים, משיב פורמלי מס' 1 (להלן: "התובע"), לסילוק על הסף של ההודעה. 

2.         בתיק העיקרי, הגיש התובע תובענה כנגד המשיבים וחמישה אחרים, בה עתר לסעד הצהרתי, "לפיו 1/12 מזכויות הבניה והשטחים של שלב ב' בישוב גבעת אהוד, שייכים למבקש", כמו כן עתר הוא, לצו האוסר על הנתבעים לפגוע בזכויותיו וכו' ולמינוי כונס נכסים לנתבעות 1 ו-2, לצורך אכיפת זכויותיו הנטענות במקרקעין האמורים. לחילופין עתר התובע, לסעדים שונים כנגד נתבעות 1 ו-2 בלבד. התובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה.

3.         כב' השופט סטרשנוב, אשר החל לדון בתיק זה, העביר את הדיון בו לפסים של תובענה רגילה (החלטתו מיום 5.4.01 בעמ' 6 לפרטי-כל הדיון). בעקבות החלטה זו, הוגשו כתבי הגנה, לרבות כתב הגנה מטעם המשיבים (יחד עם נתבעת 2). 

4.         בד-בבד עם כתב הגנתם, הגישו המשיבים, הודעה לצד שלישי למבקש (שלא היה בעל דין בתביעה). בהודעה זו נטען, כי נותני ההודעה רכשו מהמבקש, באמצעות חברה שבבעלותם, את מניות נתבעת 2, אשר החזיקה במניות נתבעת 3. לנתבעת 3 היו זכויות במקרקעין נשוא הדיון. המשיבים טענו, בין היתר, כי סברו שרכשו מהמבקש זכויות "נקיות", אולם אם תתקבל טענת התובע, באשר לזכויות בשלב ב' של הפרויקט, הרי שעל המבקש לשאת "בכל תוצאותיה ועלויותיה (של התביעה - ר.מ.) וישפה את הנתבעים 5 ו-6 בגין כל נזק ו/או הוצאה מכל סוג שהוא שתיגרם להם בעטייה של התביעה...", וזאת, נוכח הפרת הסכם בין הצדדים, חוסר תום לב, תרמית, רמייה, מצגי שווא של המבקש כלפי המשיבים.

5.         בבש"א 16015/01, עתר המבקש לסילוק על הסף של ההודעה לצד שלישי האמורה בטענות שונות, לרבות העדר יריבות, העדר עילה, אי עמידה בתנאי תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ועוד. כב' הרשם, ד"ר עדי אזר ז"ל, אשר בפניו התנהל חלק מקדם המשפט בתיק זה, קבע, בהחלטתו מיום 3.12.02, כי כל הבקשות למחיקה על הסף, לרבות הבקשה האמורה, תדונה בסוף המשפט. הבקשה שבפני, דומה בעיקרה לבקשה האמורה.

6.         במהלך שמיעת הראיות בתיק זה הושגה, ביום 17.11.04, פשרה בין התובע לבין המשיב 2 (הנתבע 6), על פיה, בין היתר, התחייב נתבע 6 לשלם לתובע, לחיסול סופי ומוחלט של כל טענות התובע כנגד כל הנתבעים בת.א. 1773/01, סכום בשקלים השווה ל-180,000 דולר של ארה"ב. הפשרה הוצגה כפשרה בין התובע לבין המשיבים ונתבעת 2 (עמ' 40 לפרטיכל הדיון). להסכם פשרה זה ניתן תוקף של פסק דין.

7.         הסכם הפשרה האמור לא התייחס להודעות לצד שלישי והמשיבים טוענים, כי דינה של ההודעה האמורה כנגד המבקש, להתברר, גם לאחר השגת הפשרה האמורה.

8.         טוען המבקש בבקשתו, כי יש לסלק (הכוונה למחוק) את ההודעה לצד שלישי מכמה טעמים: מן הטעם שהסעד המתבקש בה, אינו בא בגדר תקנה 216 לתקנות, שכן, בהודעה נדרש סעד כספי ואילו התובענה היתה לסעד הצהרתי גרידא; כי תקנה 218 לתקנות חלה כשהושגה פשרה עם חלק מהנתבעים וטרם ניתן פסק-דין לגבי שאר הנתבעים; כי המשיבים התנדבו לשלם לתובע את סכום הפשרה; כי לא שולמה אגרה מתאימה בגין ההודעה לצד שלישי וכן נטענה טענת חוסר סמכות עניינית של בית משפט מחוזי לדון בהודעה לצד שלישי, נוכח שווי הסעד המבוקש.

9.         המשיבים מתנגדים לבקשה בטענה, שעל-פי הדין אף כאשר מדובר בפשרה, יכול נתבע להמשיך בהודעה לצד שלישי ועוד טענות כמפורט בתגובה. ב"כ המבקש השיב לתגובה.

10.       דין ההודעה לצד שלישי ששלחו המשיבים למבקש להמחק, מן הטעם, שתקנה 218 לתקנות, המאפשרת, בנסיבות המפורטות בה, המשך דיון בהודעה לצד שלישי "כשהחיוב סולק", אינה חלה, לטעמי, בענייננו. אבהיר. תקנה 218 לתקנות קובעת כדלקמן:

"בתובענה לפי תקנות 216 ו-217 רשאי בעל דין להמשיך בהודעה לצד שלישי שניתנה קודם לכן, וכן רשאי הוא - בתובענה לפי תקנה 217 - לבקש מבית המשפט רשות ליתן הודעה כאמור, גם כאשר התובע קיבל פסק דין לטובתו נגד חלק מן הנתבעים או כשהחיוב לגביו כבר סולק על ידם, אך טרם ניתן פסק דין לגבי שאר הנתבעים ולא הוכרעה שאלת ההשתתפות או השיפוי".

ד"ר זוסמן, בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), סעיף 514, עמ' 646, מעיר אמנם, ביחס למקרה שבו מדובר בנתבע אחד המגיע לפשרה עם התובע, כי "ההגיון מחייב שהכלל המאפשר ניתוק ההודעה מן התביעה והפיכתה להליך עצמאי יחול גם במקרה זה", והוא עורך במקרה זה היקש מתקנה 218 לתקנות. דא עקא, שאין הוא מסביר את אותו "הגיון" המצדיק לטעמו היקש כאמור, וגם אין הוא מפנה לאסמכתא כלשהי.

לטעמי, הן תכליתה של תקנה 218 לתקנות והן ההגיון מחייבים דווקא את המסקנה ההפוכה. בענייננו, מדובר אמנם במספר נתבעים ולא בנתבע אחד, אולם, הנתבע 6 (משיב 2) התחייב לשלם לתובע סכום כאמור, אשר בגינו הסתלק התובע מתביעתו כלפי כל הנתבעים ולא כלפי אחד מביניהם. במצב עניינים זה, אין כל תחולה ישירה לתקנה 218, שהרי זו מאפשרת המשך הדיון בהודעת צד שלישי "כאשר התובע קיבל פסק דין לטובתו נגד חלק מן הנתבעים ..." (ההדגשה שלי - ר' מ'). עד כאן באשר ללשונה של התקנה.

אולם גם התכלית העומדת ביסוד תקנה 218 לתקנות מחייבת, לטעמי, את המסקנה, כי בנסיבות המקרה דנן, אין להתיר למשיבים להמשיך בהודעה לצד שלישי כלפי המבקש. ההגיון אשר עולה מעיון בתקנה 218 הוא פשוט. עניינו במתן אפשרות לנתבע, שבעניינו טרם ניתן פסק-דין, להמשיך בהודעת צד שלישי, מקום שהתובע קיבל פסק-דין כלפי נתבע אחר ולא כלפיו, או שנתבע אחר סילק החיוב הנתבע ולא לאפשר לנתבע שהתפשר עם התובע, משיקוליו הוא, להמשיך בהודעה לצד שלישי.

עיון בסיפא של תקנה 218 מחזק מסקנה זו. הסיפא מציבה חלופה נוספת להמשך הדיון בהודעת צד שלישי והיא, בנסיבות שבהן החיוב לגבי בעל הדין (מגיש ההודעה) כבר סולק על-ידי חלק מהנתבעים "אך טרם ניתן פסק דין לגבי שאר הנתבעים ולא הוכרעה שאלת ההשתתפות או השיפוי". גם מכאן אתה למד, כי המשך הדיון בהודעת צד שלישי מתאפשר על-פי התקנה, רק בהודעת צד שלישי ששלח נתבע שלא ניתן כנגדו פסק-דין, וממילא, גם לא זה שהיה צד לפשרה שקיבלה תוקף של פסק-דין.

11.       די באמור כדי להביא לקבלת הבקשה ולמחיקת ההודעה לצד שלישי ששלחו המשיבים למבקש ואיני מוצאת לנחוץ לדון בשאר הטענות שהועלו.

12.       יוער, כי אין בתוצאה אליה אני מגיעה כדי לחסום את המשיבים מלהגיש תובענה נפרדת כנגד הצד השלישי, אולם במסגרת ההליך דנן, עצם הסכמת המשיב 2 להתפשר בשם כל הנתבעים משמיטה את היסוד לקיומו של הליך  נלווה בדמות הודעת צד שלישי ששלחה.

13.       אין צו להוצאות.

14.       המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו אל ב"כ הצדדים.